שאמא שלי נולדה, סבא שלי החליט ששמה יהיה מנורה. שם שעם השנים כל כך התאים לדרך בה בחרה. ואכן אני זכיתי באמא מדהימה. אישיות מיוחדת מאוד שרבים הכירו והוקירו.
אמא שלי, החלה את דרכה הרוחנית בסוף שנות השישים שהייתי ילדה. אימי זכתה לטיפולי הילינג משתי נשים מדהימות זוריקה מאוסטרליה ודורטי מאירלנד שעבדו בשקט ובצניעות בדירה קטנה בתל אביב. ומשם החלה את דרכה. כבר בתחילת שנות השבעים החלה בהנחיית קבוצות מדיטציה. ואני גדלתי עם אמא שכולם קראו לה "מכשפה"....זוכרת שילדים מהכיתה היו באים אליי, מציצים לחדר בו טיפלה ומתגלגלים מצחוק....אפילו בזמן השירות הצבאי לא ממש ספרתי מה היא עושה כי אף אחד לא הבין.
שלושת אחיי ואני גדלנו בבית רוחני. אנשים הולכים לסדנאות וקורסים ולומדים משך שבועות את מה שטמוע בנו בצורה טבעית וברורה. היפה בדרכה של אימי, היתה הדרך בה העבירה את דרכה. ללא טקסים וללא קיצוניות שבלטה כלפי חוץ. בדרכה שלה החדירה את הגישה שלה לחיים . בזכותה אדם ואני גילינו את עולם הקריסטלים והיא זו שעודדה אותנו להתחיל למכור אבנים לאנשים שהגיעו אליה לקורסים וטיפולים. אימי היא זו שדחפה ותמכה ועודדה והאמינה בנו ובסטונאייג'. היא היתה כל כך גאה בנו ובמה שהקמנו.
כמו כל ההילרים הגדולים, גם אימי היתה צנועה. על ההצלחות המדהימות שלה שמענו מאחרים. דרך אנשים אחרים הבנו כמה שהיא עוצמתית. מאות אנשים נעזרו בה, למדו ממנה, העריצו אותה, דיברו בשבחה.....מאות אנשים עכשיו כואבים והמומים.
כחודשיים לפני שהיא הלכה לדרכה, לעולם שעל פי דרכה כולו טוב, היא ידעה. היא ידעה והיא גם אמרה לי אבל לא רציתי לשמוע. היא אמרה שהיא יודעת והיא מוכנה, רק אמרתי לה שאנחנו המשפחה לא מוכנים. ויותר לא דברתי איתה על זה וחבל.
אימי חלתה במחלה הקשה מכל, ועוד באחד מסוגי הסרטן היותר אלימים וקשים. מאלו שלרוב אין להם מרפא כי תמיד מגלים אותם מאוחר מידי. הברכה היחידה היא בכך שזה היה קצר. אכזרי אבל קצר. היא אפשרה לנו מספיק זמן להסתגל ולהיפרד בלי שהיא תסבול יותר מידי זמן. חמישה ימים לפני שהלכה אל האור, היתה לא אפשרות בחירה של פרידה מיידית. היה לנו ברור שהיא תבחר באפשרות זו. עכשיו לאחר ימים של מחשבה, חלומות ומסר שהעבירה דרך חברה יקרה אני מבינה שהיא בחרה בדרך הקשה יותר עבורה, בכדי לאפשר לנו, בעלה, ארבעת ילדיה ובני זוגם, תשעת נכדיה ואחותה - זמן לקלוט, לעכל.
אני לא מעכלת שהיא לא כאן. זה לא יכול להיות. עוד מעט היא תתקשר ותשאל מתי אני מגיעה לקבל הילינג....עוד מעט היא תשלוף את מקלות העץ ותפיק צלילים עוצמתיים ומדהימים מקערות הקריסטל שהיא כל כך אהבה. משלוש החדשות שהבאנו לה בינואר שהיא לא הספיקה לגעת בהן. עוד מעט היא תחבק אותי. ואחכ נצא לבית קפה.....
אמא שלי כל כך אהבה את הציורים שלי. היא העריצה אותם. היא אמרה שהמטופלים שלה שמגיעים אליה, יושבים בין הציורים שלי וממש חשים שהם מרפאים אותם. שהם סופגים מהם אנרגיות. היא כל כך רצתה שאמשיך בדרכה גם אם זה דרך הציור והקריסטלים......ואני אמשיך לצייר ואנסה להגיע לאנשים שהציורים אכן יסייעו בריפוי שלהם.....
זכינו באישה, אמא וסבתא מיוחדת ומדהימה. אישה שהיתה לה דרך מיוחדת ושונה. אישה שסייעה שנגעה בהמון אנשים. אישה שגם אלו שהכירו רק מעט כואבים את לכתה.
איני יודעת באיזו צורה אמשיך את דרכה. היא ידעה שאני לא אהיה הילרית כמוה אבל עם זאת תמיד אמרה שאני אמשיך את דרכה . גם עכשיו, ביומה האחרון העבירה את אותו המסר בו ביקשה שאמשיך. אין לי מושג איך אבל אמצא את הדרך. בינתיים עומד בפני יום קשה מנשוא....מאות אנשים ילוו אותה היום. אבל אנו חזקים, שלושת אחי, אבי ואני וסביבינו המון אנשים אוהבים ותומכים . אנחנו נעבור את זה בדרך שהיא היתה רוצה.
מכל הלב
שני (צ'רני) תודר
29 באפריל 2010